נפתולי השיקום של נחל קישון

מול בתי הזיקוק בחיפה יתרוממו בתוך שלוש שנים גבעות מלאכותיות – שיהיו עשויות מקרקעית הקישון. המתכננים מסבירים איך מתמודדים עם המפגע האקולוגי ואיך נפטרים מהמוניטין הבעייתיים

קשת רוזנבלום  30.10.2013  15:57

לא פשוט לטהר ריח רע שדבק למקום, וכאשר מדובר בשפך הקישון, מדובר כבר בצחנה ממשית. זהו ריח של גופרית, שמנים תעשייתיים, מתכות ושאר כימיקלים, המרכיב ענן שצורב בעיניים ומכביד על הנשימה, אשר התפשט זה מכבר לקריות, לנשר, לטבעון וליגור. אף שכבר קרוב ל-20 שנה נמצא הנחל בהליכי שיקום, האוויר הכבד שאופף אותו מסרב להתפזר – בין השאר משום שאינו נובע ממנו.

כך למעשה ניזוק הקישון פעמיים: ראשית, מהזיהום המתמשך משפכי תעשייה שהוזרמו למימיו עוד משלהי שנות ה-20 של המאה הקודמת; ושנית, מנזק תדמיתי בשל הזוהמה שדבקה בו. "לך תוכיח שאין לך אחות – זה לא הנחל, יש פה זיהום אוויר", אומר יוסי סורוג'ון, ראש תחום התכנון של רשות נחל קישון. "יש את מפעל גדות ביוכימיה, ובתי הזיקוק וחברת חשמל ומכון טיהור – הנחל הוא היחיד שאינו מדיף ריח כיום. אנחנו צריכים כולנו להילחם על זכותו, כי הוא חזר לחיים".

מבט מנפתול הקישון לכיוון הגבעות . צילום: הדמיה: אדריכלות נוף טוך-סרגוסי

עוד כתבות בנושא

ה"לבניות" של בתי הזיקוק מיתמרות ברקע האתר שבו נחפר כעת נפתול הקישון, חלק מהפארק המטרופוליני העתידי של חיפה והקריות. הקישון אמנם זורם לכיוון מפרץ חיפה ממוצאותיו בג'נין לאורך 70 ק"מ, אך המקטע הידוע לשמצה שלו הוא שבעת הקילומטרים האחרונים לקראת השפך, לצד המפעלים.

כאשר החלו להתברר ממדי המפגע האקולוגי סביב הקישון באמצע שנות ה-90, הקים המשרד להגנת הסביבה את רשות נחל הקישון, שמופקדת על שיקום 25 הקילומטרים האחרונים של הנחל. זו פועלת בסמיכות עם רשות ניקוז ונחלים קישון, המפקחת על ההצפות באגן הניקוז של הנחל, ותפקידה גם לשמור על איכות המים ועל פיתוח סביבת הנחל.

פרויקט נפתול הקישון, שעל עיצובו מופקד משרד אדריכלות הנוף טוך־סרגוסי, יושב בקרקע חקלאית של קיבוץ יגור על גדות הקישון מול בז"ן. במסגרתו ישוחזר למחצה תוואי נפתול הקישון שעבר במקום שבו הוקמו המפעלים, אז יושר. הנפתול מתוכנן כמעין תמונת ראי לנפתול שהיה, ויזרום במקביל לתוואי הנחל המיושר, ליצירת אי מלאכותי בשטח 130 דונם. זהו חלק זעיר מתוך פרויקט הפארק המטרופוליני של חיפה והמועצות המקומיות הסמוכות לה, על פני 4,000 דונמים במסגרת תוכנית המתאר האזורית של משרד האדריכלים פרחי־צפריר. הפרויקט יוצג מחר (חמישי) בכנס השנתי של איגוד אדריכלי הנוף בחיפה.

אף כי אין צפי ריאלי להשלמת הפארק כולו, הנפתול צפוי להיות מושלם בעוד שלוש שנים, ושנתיים מאוחר יותר הוא אמור להיפתח לציבור. אלו שנתיים יתרות שהקצה המשרד להגנת הסביבה, והן אמורות לתת מרחב ביטחון גם אחרי שיטוהר הנחל, מפני שמדובר במקטע הבעייתי והמזוהם ביותר שבו. בסופו של התהליך הקישון יהיה נקי: אך הוא יותיר אחריו חותם נופי.



מבט אל הנפתול משביל האופניים הצמוד לשדות החקלאיים.
צילום: הדמיה: אדריכלות נוף טוך-סרגוסי

מאז 2001, אז הוגבלו ונוטרו השפכים אל הנחל מן המפעלים הסובבים אותו, מי הקישון עצמם נקיים, לפחות לפי המשרד לאיכות הסביבה. בדיקות שביצע המשרד בעשור האחרון מצביעות על כך שבקרקעית הנחל הצטברה בוצה מזוהמת בגובה של שני מטרים וחצי. כדי לטהר את הנחל יש לפנות את הבוצה, מה שעולה בקנה אחד עם הצורך ההידרולוגי של רשות הניקוז להעמיק את הנחל במטרה למנוע שיטפונות.

נפח הבוצה המצטבר הוא יותר מ-400 מיליון מטר קוב (להם נוספים עוד 120 מיליון מ"ק שנחפרו ושונעו לבריכות מבודדות לפני כמה שנים).
בפני הרשויות עמדו כמה אפשרויות לסילוק החומר המזוהם מהאתר – אל הים, האוויר או האדמה, וכולן נפסלו. הטמנת המשקעים בים גוררת השלכות אקולוגיות כבדות וסותרת אמנות בינלאומיות; שריפת החומר במשרפות נשר ברמלה עלולה היתה ליצור זיהום אוויר כבד; ואילו הובלת החומר במשאיות להטמנה ברמת חובב או באפעה היא בזבוז משווע של דלק ולפיכך עוד זיהום וכסף, שבסופם הבעיה פשוט נותרת בעינה, רק בשינוי כתובת.

לפי החלופה שנבחרה ואושרה ב-2010 הבוצה תישאר בשטח הקיים, שבו היא תטופל בהליך ביולוגי באמצעות חיידקים – הליך המבוצע בארץ לראשונה כשהוא נשען על תקדימים מחו"ל.
מחפר ייעודי שישב על פני הנחל יוביל את המשקעים (סדימנט) לבריכות מבודדות, שם יופרדו הבוצה מן המים שיוזרמו חזרה לנחל.
החומר שנותר יעורבב ביחס שווה עם גזם, מה שיכפיל את נפחו ליותר ממיליון מ"ק. בסופו של ההליך, פרק זמן שנע בין 70 ל-100 יום, צפוי להתקבל חומר דמוי חול.


מבט אל הגבעות המתוכננות. ברקע מאחוריהן: רכס הכרמל
צילום: הדמיה: אדריכלות נוף טוך-סרגוסי

לאחר כל ההליך הביולוגי, נותר להתמודד עם הנפח העצום של החומר שיגדוש את האתר, ולכך נדרש פתרון עיצובי.
לאחר בחינת תצורות שונות הציע משרד טוך־סרגוסי לפזר את החומר החדש (שיהיה מוגן בשכבת חרסית) בצורת גבעות המאזכרות את רכס הכרמל.
לדברי האחרים, זה פתרון שלא היה קל לשכנע בו את מוסדות התכנון.
"העניין שאנחנו לוקחים שטח שטוח והופכים אותו לגבעות יוצר חרדות אצל אנשים – 'מה אתה משנה לנו את פני הנוף?'" אומר חיים חמי, מנכ"ל רשות ניקוז קישון.
"במקרה הזה, ההדמיות עוזרות מאוד להבין את התמונה העתידית".

"צריך גם להבין שזה לא שיש אלטרנטיבה אחרת", מסבירה אדריכלית הנוף טלי טוך מטוך־סרגוסי.
"זה לא שעיריית חיפה ביקשה שנייפה את הנוף, ואמרנו 'בואו נביא עכשיו מיליון קוב אדמה מג'נין ונעשה פה פארק גבעות'.
זה הרי לא התחיל ככה: העניין הוא שזה פרויקט סביבתי שלקח מוצר שהיה צריך להיפטר ממנו, ומייצר ממנו פארק לרווחת הציבור".
מה גם שישנו חשש מסוים ביצירת אתר דמוי הר האשפה של חירייה (אם כי אין מנוס מההשוואה הוויזואלית מן הרגע שזה צוין).

ואמנם, הקמת גבעות בשטח המישורי של מורדות הכרמל היא מעשה מלאכותי במובהק.
הגבעה הגבוהה ביותר תתנשא לפחות מ-20 מטרים, רבע מגובהן של ה"לבניות" הסמוכות, אולם אי אפשר להתעלם מכך שזוהי התרסה העומדת בסתירה מסוימת לרצון להחזיר את הנחל לטבע.
במקום זאת, ייהפך אתר הנפתול המלאכותי לשדה של טבע מוטנטי, ויש בכך צדק פואטי: הקישון לא יוכל להתנקות מהמשקעים הנקשרים אליו בקונוטציות באותה מהירות שבה יטופלו משקעיו הפיסיים.

הטבע, לעומת זאת, חזק. על פני תוואי הנפתול שנחפר כבר לגובה מי תהום (הוא עוד מנותק מהנחל עצמו בסוללות עפר ולכן עוד יבש) מטפסת כבר צמחייה אל גדות הנחל העתידי, כתוצאה מחשיפת האדמה הלחה. ברשויות הנחל והניקוז מתהדרים במאות אלפי דגי בורי ששוחים במים, בחזרתם של מינים כמו הצב הרך, וביותר מ-50 מיני ציפורים שחזרו לכלול את אגן הקישון במסלול הנדידה, בינהם להקת קומורנים שהולכת וגדלה משנה לשנה.

ינואר 2014 עתיד לסמן עוד שלב בהפסקת זיהום הקישון, אז המפעלים שמזרימים אליו שפכים צריכים לעמוד בערכים מסוימים, אחרת יהיו צפויים לקנסות כבדים.
כבר כיום תחנת ניטור מספקת מידע בזמן אמת על תרכובת הנוזלים שמגיעים לנחל.
עלות פרויקט הפארק המטרופוליני כולו מוערכת בחצי מיליארד שקלים, והיא כוללת גם את פיתוח פארק המורד שצפוי להסתיים בעוד חמש שנים, שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים שמקצתם כבר נסללו, ומציאת פתרון מול רכבת ישראל ונמל חיפה לטיפול במפרץ הקישון.