נפתול הקישון – התוכנית הנופית
מאת: טלי טוך, תמי וינר סרגוסי – אדריכלות נוף – טוך-סרגוסי בע"מ
"טוב שם טוב משמן טוב". במקרה של שפך הקישון הביטוי הזה הינו בעייתי כפליים – גם בשם וגם בשמן. שפך הקישון זכה לפרסום שלילי רחב כאחד האזורים המזוהמים בארץ. היוזמות והניסיונות לטפל במצב ולשקם את המערכת האקולוגית וההידראולית של שפך הקישון נמשכים מזה שנים. לפני כשלוש שנים, לאחר צירי לידה מורכבים, התגבש רעיון ייחודי שהוליד פתרון משולב לניקוז ואקולוגיה. לאדריכלות הנוף יש מקום חשוב בפתרון.
רקע: נחל הקישון הוא הערוץ המרכזי המנקז את כל עמק יזרעאל, מפרץ חיפה והקריות. אורך הנחל עולה על 70 ק"מ ושטח אגן הניקוז שלו עומד על כ- 1,100 דונם הכוללים, בנוסף לנחל הקישון עצמו, את יובליו, כשהעיקריים ביניהם הם נחל ציפורי, נחל גדורה ונחל הקיני.
אזור התורפה של אגן הקישון נמצא בקילומטרים האחרונים שלו המוליכים אל הים התיכון. באזור השפך הזה קיימות בעיות ניקוז קשות האופייניות לאזורים בהם נחלים נשפכים לים. מי הים "מפריעים" למי הנחל לזרום, במיוחד בזמן גאות. אזורי השפך מתאפיינים בשיקוע של סחף מהנחל, המוסיף לקושי של המים לזרום בחופשיות אל הים. לצורך זה, נהוג לפנות את המשקעים בשפך של נחלים בצורה סדירה ולאפשר זרימה חופשית של המים אליהם.
הבעיה הייחודית של שפך הקישון קשורה לעובדה שבאזור זה פועלים מאז שנות השלושים של המאה העשרים ואילך מפעלים בעלי השפעה סביבתית משמעותית. בין אלה – בתי הזיקוק לנפט, מפעלים כימיים שונים, מכון לטיפול בשפכים ובוצה של חיפה והקריות.
במשך שנים ספג הנחל הזרמות תעשייתיות של נוזלים ומוצקים שכללו תרכובות שונות של פחמימנים, מתכות כבדות ואמוניה. במשך השנים, בעקבות אירועי זרימה חזקים, חלק מהזיהומים הצליח לעבור פירוק מסוים. עם זאת, נותרה בעיה קשה של משקעים מזוהים שהלכו והצטברו ויצרו קושי בניקוז עילי של מי השטפונות וההצפות הנגרמות בעטיים.
אחרי ההצפות שאירעו בשנים 1991-1992 גיבשו רשות ניקוז ונחלים קישון ויודפת מהנדסים תוכנית אב כוללת לאגן ניקוז הקישון, בעטיה החלו עבודות של הוצאת משקעים מקרקעית הנחל ואחסונם בבריכות מכוסות ביריעות איטום ומגודרות בשל סכנת זיהום. בשנת 1999 התקבלה החלטה לעצור ולבחון טכנולוגיות חלופיות לטיפול במצב. הוקמה ועדת מומחים שעסקה בשאלה במשך 10 שנים. בינתיים, מאז שנת 2005, התמעטו ההזרמות המזוהמות וניכר שיפור באיכות המים. עם זאת, המערכת האקולוגית של שפך הקישון עדיין סובלת מזיהומי העבר שנותרו במשקים בקרקעית הנחל ובבריכות הזמניות של אחסון הבוצה על גדות הנחל.
איך לנקות ולאן לסלק?בשנת 2009, לאחר שועדת המומחים עסקה בנושא כמעט עשור וגיבשה פתרונות שהיה קשה לממשם מסיבות שונות, הוחלט להעלות הצעה חלופית המתבססת על ידע מקצועי שקיים וממומש בעולם. ההצעה ענתה על שתי השאלות המרכזיות: "איך לנקות?" ו"לאן לסלק?"
הדרך המקובלת היתה לסלק את החומר המזוהם אל מחוץ לאזור המזוהם. האפשרויות היו להוביל את הבוצה המזוהמת ברכבות או משאיות לאתרים בדרום כמו רמת חובב או אפעה. כאשר מדובר על כ- 600 אלף קוב חומר, ניתן לדמיין את רמת הזיהום מהמשאיות, העומס בכבישים ואת השטח שיידרש בדרום.
אפשרות נוספת שעלתה – שינוע החומר למשרפות מפעלי "נשר" ברמלה, תוך התאמת המתקנים לשריפת הבוצה המזוהמת והתמודדות עם הסיכון ששריפה כזו תגרום לזיהום אויר באזור.
הבעייתיות של פתרונות השינוע מורכבת מעלות גבוהה, זיהום אויר ובעיקר העברת הבעיה ממקום למקום ויצירת בעיות נוספות בעטיין.
ההצעה היתה פשוטה: הוצאת המשקעים מתוך הנחל וטיפול בזיהום במקום. הצעה זו אושרה בשנת 2010. תכנית זו הפכה להיות פרויקט הדגל של המשרד להגנת הסביבה.
התוכנית מדברת על ניקוי קרקעית הקישון באמצעות dredging הידראולי וסביבתי. הוצאה זהירה של המשקעים המזוהמים באופן שימנע את פיזורם במי הנחל והובלתם במערת נצרת סגורה, צפה, אל אתר בו יתבצע תהליך של טיפול וניקוי באופן ביולוגי. בסיום התהליך המים המטופלים יוחזרו לנחל, האוויר המטופל ישוחרר לסביבה ונשארת כמות גדולה של כמיליון קוב קרקע.
תוכנית השיקום. במסגרת הפארק המטרופוליני תוכנן בשפך הקישון "פיתול מלאכותי" או בשמו העכשווי "נפתול הקישון". חפירת הנפתול ענתה על שינוי תוואי הנחל באזור הזה כתעלה לאורך גדר בז"ן לצורה טבעית יותר וכן ענתה על הדרישות הצפויות מבחינת תכנון הניקוז. תוואי ה"נפתול" אומץ בתוכנית האב של הקישון.
הוחלט כי תהליך הטיפול והניקוי יהיה ב"אי" שיווצר בין הנפתול לקישון הקיים, למרגלות ה"לבניות". השטח הכלוא הינו כ- 130 דונם.
השאלה הראשונה שהיינו צריכים להתמודד איתה: מה עושים עם כמיליון קוב קרקע מטופלת, כשעדיין לא ברור לחלוטין מה איכותה? כיצד משקמים את המערכת האקולוגית של הנחל?
לאחר תהליך לימוד וסיעור מוחות הוגדרה מטרת התוכנית: השארת הקרקע המטופלת במקום, בערימות שיווצרו תוך כדי עבודת הניקיון. בשל מגבלת השטח והכמות הגדולה הצפויה של הקרקע, עלו חששות מצד גורמים שונים מיצירת הר פסולת דמוי חיריה, שיצפה מכל עבר ויצירת זיהום ויזואלי אחרי ניקיון הקישון. כמתכננים, הבנו כי החלופות הן העברת הבעיה למקום אחר ושמירה על הנוף הקיים או שינוי הנוף באופן מושכל, אך תוך שמירה על המוסר הסביבתי. נעשה תהליך של ניתוח ויזואלי, חתכים והדמיות ובעקבותיהן נבחרה חלופה של תכנון גבעות וביניהן ואדיות בהשראת רכס הכרמל.
הגבעות ייצפו מכביש 70 בגובה משתנה של 10-18 מ' מעל פני השטח, משדרות ההסתדרות ומהפארק המטרופוליני המתוכנן. ברור יהיה כי זהו נוף מלאכותי שונה מהשדות החקלאיים שסביבם. ההחלטה התכנונית לקחה בחשבון את העומס החזותי של רצועת התשתיות בשטח, את השדות החקלאיים ואת העוצמה החזותית של "הלבניות" והרצון לשמרה. ההערכה של החברה שערכה את סקר הסיכונים הינה כי אחרי שנה כבר ניתן יהיה לטייל בפארק הגבעות, כאשר המשרד להגנת הסביבה מחמיר ומעריך כי אחרי חמש שנים ניתן יהיה לטייל בפארק.
התכנון הנופי איפשר להשלים, לשכנע ולהניע את הפתרון ההנדסי הייחודי. מתקבל פארק גבעות מוקף ב"נפתול" בעל חתך נופי ואקולוגי. הפארק משתלב בתוכנית הפארק המטרופוליני בעזרת אפשרות של שבילי אופניים, שבילי הליכה וגשר מעבר.
תהליך תכנון ניקוי ושיקום בוצת הקישון נתמכת בעזרת התכנון הנופי היוצר מערימות הטפל פארק ונחל בעלי ערך אקולוגי, חינוכי ומוסרי מבחינה סביבתית.
מזמין העבודה: רשות ניקוז ונחלים קישון
תודות על העזרה לרשות ניקוז ונחלים קישון – לחיים חמי, מנכ"ל ולאינג' דני שרבן, מתכנן.